שום דבר לא בטוח, מה יהיה מחר?
אין איש יודע.
מנסים להתעדכן, לקבל מידע.
כולנו תקווה ותפילה שהעתיד צופן בפנינו ישועות ונחמות.
איך נצלח את הימים האלו? בלבול, חוסר וודאות, פחד וספקות.
והילד המיוחד?
פנינו אל ליאת שפיר כדי לקבל הדרכה ממוקדת להתמודדות בימי חירום אלו עם ילד על הרצף.
לפני הכול רצינו לדעת, מי את ליאת ומהו הידע המקצועי שלך?
"אני מדריכת הורים מוסמכת מטעם מכון אדלר, מורה לחינוך מיוחד – במשך 18 שנים עם ילדים על הרצף, וכיום מדריכת הורים לילדים על רצף האוטיזם. בנוסף גדלתי במשפחה מיוחדת – יש לי אח על הרצף."
אילו תגובות אנו כהורים עשויים לפגוש אצל הילד בימי מלחמה?
"עלול להיות בכי ותנועתיות יתר. יכול להיות עצבנות והתפרצויות לעיתים קרובות.
שימי לב: כשאת מזהה את ההתנהגויות האלו זכרי, הוא לא עושה לך דווקא! הוא לא עושה את זה נגדך, אלא למענו. אני כאימא צריכה למצוא את הדרכים שעוזרים לו לווסת את עצמו. מה אני אומרת לו? איך אני מתווכת לו את המצב? כמה הוא שומע ומה הוא יודע?
המצב הזה קיים, אנחנו כאן בבית שומרים על עצמנו ועליך, בתפילה ובאמונה – המשפט הזה משרה ביטחון."
נסו ליצור שגרה בבית
אחד הדברים החשובים מאוד הוא ליצור סוג של שגרה פחות או יותר מובנית. לנסות להוריד בבית את המתח ככל שניתן, לשמור על רגיעה וליצור הפוגות מחדשות – כדי לא ליצור לחץ מיותר.
מודל "גש"ר מאח"ד" חוסן אישי והתמודדות במצבי משבר
המודל של גשר מאחד (באנגלית- Basic PH) פותח על ידי ד”ר מולי להד, כמודל להתמודדות עם מצבי מצוקה ומשבר. בבסיס המודל, התפיסה שכולנו שונים, ועל כן כל אחד מאתנו יתמודד עם משבר בצורה שונה וימצא בעצמו את הכוחות ואת מה שמרגיע אותו. מודל לפיתוח חוסן נועד כדי לעזור לנו להבין מה בעצם דרכי ההתמודדות שלנו, כיחידים, וגם הזדמנות ללמד את הילדים שלנו כיצד להתמודד ולפתח חוסן.
ג – גוף.
התמודדות דרך האפיק הפיזי. למשל, ספורט, ריקוד, תנועה, הרפיה, יוגה, כדורסל, ריצה, הליכה וכדומה. ידוע שספורט ופעילות גופנית מפחיתה רמות מתח וחרדה גם אצל ילדים ובני נוער על רצף האוטיסטי.
ש – שכל.
אפיק קוגניטיבי שנשען על חשיבה רציונלית. ניתוח הבעיה וחשיבה על אפשרויות למציאת פתרון. למשל- צפייה בחדשות, חיפוש מידע באינטרנט, שיח וחיפוש אחר נתונים. לספק כמה שיותר מידע בהתאם לגיל הילד / הילדה וכמובן לתת ביטחון . כי ידע שווה כוח.
ר – רגש.
חיבור לרגש וגם אפיק התמודדות רגשי. תלמידים אלו זקוקים להזדמנויות ולעידוד לייצר מרחב של ביטוי, שנשען על הצורך לבטא רגש. לדוגמא שיחה רגשית עם הורה או חבר, בכי, כתיבה ביומן אישי או ציור אינטואיטיבי. לדבר רגשות באמצעות לוח רגשות, ביטוי רגשי עוזר להתמודד ולהביע את הקושי של האדם. "אני רואה שאתה כועס עכשיו…" , "יכול להיות שאתה רעב?" וכדומה.
מ – משפחה.
השענות על הורים ובני המשפחה לשיפור התחושה ושאיבת בטחון. שיחה עם בן משפחה, המצאות פיזית בקרבת המשפחה, חיבוק, תקשורת בקבוצת וואצ אפ משפחתית וכדומה.
א – אמונה.
אפיק זה מתייחס להישענות על מערכת הערכים והאמונות של התלמיד על מנת להתמודד עם מצבי מצוקה. שהות לצד אנשים שחולקים את מערכת הערכים של התלמידים, תפילה, שיחה עם אנשי דת ופעולות דומות עשויות לסייע לילדים אלה להתמודד עם המצב. תפילה שמרגיעה את הילד / שיר מרומם את מצב הרוח.
ח – חברים וחברה.
תלמידים שאפיק זה מרכזי אצלם יכולים להיתרם מהימצאות בקרבת חברים, פעילות משותפת, שיח ושיתוף. תחושת השייכות תעזור לתלמידים אלה לשאוב כוחות ולהתחזק במצב של מצוקה.
ד – דמיון.
מחקרים רבים מדברים על היכולת להשתמש בדמיון כמנגנון התמודדות משמעותי עם מצבי מצוקה. מנגנון זה כולל פעולות כמו דמיון מודרך, יכולת לדמיין תרחישים דמיוניים או פתרונות שיסייעו למצב קיים, לדמיין את המציאות כאחרת מעט, יכולת לספר סיפור ולשנות נרטיב. כמו כן, שימוש בדרמה, מוזיקה, אמנות ויצירה לסוגיה תומכת ומעודדת תלמידים עבורם הדמיון הוא אפיק התמודדות מרכזי.
המודל מאפשר לכל אחד מאתנו להתמודד במצבים שונים, להבין מה קורה לי ומהם הכוחות שאני יכול לגייס שמי שחווה את האירועים הנוכחיים. איפה מתוך הדברים הללו אני מוצא את עצמי מבחינת החוסן, לבנות את החוסן שלי כהורה ואז לעבוד עם אותו מודל גם עם הילד.
הייתה לי אתמול שיחה עם אימא לנער בן 16 על הרצף. בשבת הוא היה לחוץ מהמצב, האימא הציעה לו לצאת לטייל. הם עברו ליד בית כנסת. הם בדרך כלל לא הולכים לבית הכנסת… אך הבן רצה להיכנס לבית כנסת. אמרה האם, רוצה? תיכנס. אני מחכה בחוץ. בבית הכנסת קיבלו אותו בספר פנים יפות, נתנו לו כיפה ושאלו אותו אם הוא רוצה להתפלל. כשיצא הוא הרגיש שהכול בסדר, מאמין שהכול יהיה טוב. לא ציפינו מנער שהדת היא לא חלק משמעותי מהחיים שלו שביקור בבית הכנסת ירגיע אותו. אך הוא נכנס וגילה שזה קצת הרגיע אותו. עלינו לחשוב ולראות את המעבר, את מתחת לפני השטח, כי ההתנהגות מעידה על צורך מסוים."
לתווך לילדים את המציאות
הילדים שלנו שומעים דברים, אנחנו צריכים להיות אלו שמתווכים להם אותה.
מול ילדים על הרצף חשוב להשתמש בערוץ החזותי – סיפורים חברתיים. אנשי טיפול וחינוך שולחים סיפורים חברתיים כדי לתווך לילדים על הרצף כדי לתווך להם מה קורה בסביבה. הסיפור החברתי מספק להם מידע שלא ברור להם מבחינה חברתית ומפתח להם את ההבנה החברתית כדי לשפר את היכולת להתמודד עם סיטואציות. מה קורה כשאני שומע אזעקה? לאן אני הולך? כשאנחנו אומרים להם את זה במילים זה לא מספיק. הסיפור משמש כמארגן גרפי של המידע.
גבולות מצד אחד וגמישות מצד שני
מצד אחד חשוב לנסות לשמור על גבולות ושגרה, אך מצד שני לחשוב איפה אני יכולה להקל על עצמי ועליהם. אם זה קצת זמן מסך – זה בסדר, למרות שאני לא חושבת שהילד צריך להיות במסך. כי עכשיו אין מה לעשות וצריך לגלות גמישות.
לאפשר לילד זמן להיות בהתנהגות אוטיסטית – לא להיבהל אם אני רואה התנהגות אוטיסטית, לא להפסיק את ההתנהגות כי פעמים רבות ההתנהגות עוזרת להם לווסת את עצמם ולהירגע.
אם מתמודדים עם התפרצויות לנסות לתווך, להרגיע ולווסת מבחינת החושים – אולי לקחת הפוגות לטיול בחוץ או לפעילות ספורטיבית, פעילויות של נשיפה ונשימה וכדומה.
מאחלים לכולנו בשורות טובות וימים של שלווה וביטחון!
