ברוכים הבאים לאתר החדש של הסרגל​
הסרגל - מיישרים קו עם הרצף
הקודם
הבא

"הלב שלי היה על 200 לקראת המפגש של התלמידים שלי עם העולם החיצון" | מלכי גולד

שיתוף ב email
שיתוף במייל
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בווטסאפ
שיתוף ב print
הדפסה
ביקור (מסכם שנה) בחדר המורים

עבודת הוראה היא עבודה שוחקת, את האמירה הזה כולנו יודעים לדקלם, במיוחד עובדי החינוך שבינינו…

עבודה בחינוך מיוחד היא כבר סיפור אחר – מורכב, מתיש ואולי גם לא מספק. האם זה נכון?

בואו נשמע את המורים עצמם, תשמעו את הסיפור האישי ואת מערכת היחסים שלהם עם התפקיד ועם התלמידים.

לי הם ניפצו כמה מיתוסים, הולך להיות מפתיע ואפילו מרגש.

מורה לדרך, מורה לחיים

מורים לחינוך מיוחד הם מורים שמכינים את התלמידים לחיים, מפתחים כישורים נדרשים ומקדמים את התלמיד להתמודד עצמאית,

ככל שניתן בהתאם לרמה האישית שלו. לצורך הכנת הכתבה שוחחנו עם שלושה מורים. הם מספרים על התפקיד, על המקצוע ועל הנתינה.

אנחנו עם איציק ניר, מורה בשכבה הבוגרת בבית ספר שתילים –
איך בכלל הגעת למקצוע הזה?

אני נולדתי לתוך בית של הוראה. שני ההורים שלי מתעסקים והתעסקו בכל מה שקשור לחינוך. גם רוב האחים שלי הלכו לתחום הזה,

אז כנראה שיש לנו את זה בגנים.

התחלתי בחינוך רגיל, התעסקתי גם עם חינוך של נוער מתמודד וכיום אני מורה זו השנה הרביעית בבית ספר שתילים בהר נוף לתלמידים על רצף האוטיזם.

החיבור שלי לעולם הזה הולך וגדל משנה לשנה, דווקא בגלל הדברים הקטנים שאני רואה בילדים תוך כדי עבודה.

אתה רואה התקדמויות קטנות מאוד, אבל הן משמעותיות עבור התלמיד, ולכן גם לי כאיש צוות שמחפש ושואף לקדם ולהביא אותם כמה שיותר רחוק.

הנה השנה הייתה לי כיתה מורכבת מאוד מכל בחינה, זו הייתה התקבצות של תלמידים במצבים שונים.

התפקיד שלי היה לגבש את כולם לקבוצה אחת ולווסת אותם בצורה חיובית למצב של למידה.

למדנו השנה להכין טוסט לפי רצף, להכין שתיה חמה והכול באופן חוויתי.

ההצלחה המדהימה הייתה בנסיעה שלנו לגני יהושע. נסענו ברכבת הקלה וברכבת ישראל וגם באוטובוס.

הלב שלי היה על 200 לקראת המפגש של התלמידים שלי עם העולם החיצון,

אבל התלמידים הפתיעו אותי לטובה. היום אני מאמין בהם הרבה יותר!

האמונה שאני קם איתה בבוקר היא, שצריך להתייחס בכבוד לכל מי שאנו פוגשים אותו.

לראות בן אדם ולדעת שלכל אחד יש התמודדויות. אם נאמין בתלמיד וניתן לו מה שהוא צריך, הוא יחזיר לנו חזרה.

אני מחנך של הילד ולכן מלמד ומסביר, אך בגישה קצת אחרת.

אני מסתכל לו בלבן של העיניים ואומר לו: "אתה חשוב לי, אני רוצה שיהיה לך טוב!" ברוב המקרים יש לי פרטנר לעבוד אתו.

אני מאמין בילד הזה, הוא אוטיסט, לא סוג ב'. אני לא אדבר עם בחור בן שבע עשרה כמו אל ילד בן שלוש.

אלא ברמה שמתאימה לו ובאינטונציה מעט שונה. עלינו לכבד את התלמידים מאוד כבני אדם.

מהי ההשכלה שיש לך?

יש לי תעודה של מורה מוסמך ובכיר. ואני סטודנט לתואר ראשון בחינוך מיוחד כוללני.

מהם הקשיים ומהם היתרונות בעבודה?

השחיקה גדולה, אתה יכול לעבוד על פרויקט חודש וחודשיים, לצאת עם פרויקט ותוכנית קידום ולא בהכרח לראות תוצאות. זה דבר שעלול לתסכל!

ההמלצה שלי היא שכל תהליך כזה יהיה בסיעור מחות עם כל אנשי הצוות שקשורים לכיתה. כי תשועה ברוב יועץ.

בסופו של דבר אם התוכנית לא מצליחה, חוסר ההצלחה איננה רק שלך. ואז התסכול פוחת.

ככל שיש יותר שיתוף פעולה בוחנים אופציות ורעיונות נוספים וגם ההצלחות תגדלנה בהתאם.

רון אהרון – אף הוא מחנך בשכבה הבוגרת בבית ספר שתילים –
למה בחרת את המקצוע הזה?

אני לא בחרתי את המקצוע. אני מגיע מעולם הפרסום ולא מתחום החינוך.

החברה שבה עבדתי עד לפני תשע שנים נפלה ואני הייתי מחוסר עבודה. בשכנותנו גרה מורה שעובדת בשתילים.

היא התפעלה מהסבלנות ומהרוגע שלי מול הילדים שלי בגן השעשועים, "אי אפשר להוציא אותך מאיזון" היא התבטאה. "כאלו אנשים אנחנו צריכים במערכת!"

אני אמנם ידעתי שהיא עובדת בבית ספר לחינוך מיוחד, אך לא באמת ידעתי מה זה.

היא שאלה אם אני מעוניין להיות סייע, כי אני הרי לא עובד כרגע. אשתי ששמעה את זה שאלה "אתה רציני? אתה תעבוד עם אוטיסטים? אתה תברח אחרי יום!" אמרתי לה שהיא צודקת, אבל למה לא לנסות?

התייצבתי. לקחתי בחשבון שאחרי חצי שעה אני עוזב את הכיתה.

אבל כבר בפעם הראשונה שנכנסתי לכיתה התאהבתי, אהבה ממבט ראשון.  היום הראשון בעבודה היה יום מדהים. אהבתי את המקום ורציתי להישאר בו.

החלטתי להתמקצע בעבודה והלכתי ללמוד הוראה ומשם התקדמתי לתואר ראשון ולתואר שני.

מה אהבת בעבודה?

אני לא להעיד על עצמי, אבל אני אוהב לתת, כשמחזירים לי אני מסמיק. אני לא רוצה בחזרה, עשיתי בשבילך באהבה גדולה ואין צורך להחזיר.

בעבודה עם ילדים על הרצף למדתי לתת, לתת ולתת בלי לקבל. בעיני זה ממש חסד של אמת.

היום אני יודע שאני מקבל מהתלמידים הרבה יותר ממה שאני נותן.

מה אני מקבל מהתלמידים? את ההצלחה שלהם!

כשאני רואה את ההצלחות שמצליחים להשיג בתהליך ארוך של שנה, שנתיים ושלוש.

כשאתה רואה את התוצאות אתה אומר לעצמך היה שווה את העבודה של שלוש שנים. לא פעם היו לי תהליכים של חמש שנים!

אתה מגיע למסיבת סיום, פשוט לשבת ולבכות, לחזור אחורה על כל מה שעברנו עם התלמידים – דמעות!

היה לי תלמיד שבפעמים הראשונות הוא נשך אותי כשיצאנו להתנסות בסופר מרקט.

היום אני סומך עליו והוא יוצא לערוך קניות באופן עצמאי לחלוטין! כמה סיפוק יש לי!

כסף יכולתי לעשות בעוד מקומות, אבל אני רוצה סיפוק – כי אנחנו בעולם לא בשביל עצמנו אלא בשביל אחרים.

מהם הקשיים ומהם היתרונות בעבודה?

אני עובד עם שני סייעים, כך שבעבודה אני גם מנהל אותם וגם מתנהל מול התלמידים…

התפרצות של תלמיד זה אחד האתגרים המשמעותיים, כי במצב כזה הוא לא רוצה כלום, ואתה בחוסר אונים.

יגידו אנשים תעשה כך או תעשה אחרת, תכל'ס אין באמת מה לעשות.

ולא פעם בזמן כזה של התפרצות הכיתה מתפרקת ואי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה.

ישראל אסייג מחנך כיתת אוטיזם של ילדים בוגרים בתפקוד נמוך.
למה בחרת את המקצוע הזה?

חיפשתי במה אני יכול לעזור לאנשים. ראיתי מודעה קטנה שדרוש סייע לחינוך מיוחד, פניתי והתחלתי לעבוד. גיליתי שאני נהנה מהעבודה הזו. אתה נותן לתלמידים, ואולי לא תמיד רואים את זה בעיניים, אבל הם בהחלט מחזירים לך אהבה.

רואים התקדמות וזה נתן לי המון וגם קידם אותי בתחום. העבודה עם התלמידים על הרצף נותנת לי הרבה כוח.

בעבר היה לי תלמיד שלא הגיב כמעט. הוא נפטר לפני תקופה והרגשתי את החסר. למרות שרק טיפלתי בו והוא לא נתן לי כלום.

צריכים הרבה מאוד סבלנות בעבודה כדי לראות תהליכים. כי לפעמים רואים תוצאות רק אחרי חצי שנה.

אבל אם מבחינים בדברים הקטנים, רואים את ההתקדמות.

מה ההשכלה שיש לך?

התחלתי כסייע, סיימתי תואר ראשון בחינוך רגיל. במהלך השנים עשיתי תואר שני והסבה לחינוך מיוחד.

מה הקשיים ומה היתרונות?

העבודה דורשת המון, הרבה יחס לתלמידים. הרבה מחשבה והמון השקעה יומיומית.

אנו חייבים לפשט כל דבר קטן ולהראות את הפעילות בצורה מובנית ומסודרת.

זה קשה לפעמים לחזור על כל דבר כמה פעמים בלי לראות התקדמות.

לפעמים אתה לא מבין מה התלמיד רוצה. הוא לא מדבר ואתה צריך לנחש. אתה לא מצליח ולא יכול לעזור.

אתה רואה כמה קשה לילד שרוצה משהו ואתה לא יכול לעזור לו, כי אינך יודע מה הוא רוצה…

אני מחובר לתלמידים וקשה לי לראות שאני לא יכול לעזור להם.

במצב כזה אני משתדל להיות אמפתי, ומסביר: "אני יודע שאתה רוצה משהו אבל אני לא יודע מה, ולכן אני לא יכול לתת…"

היתרון בעבודה – אני מרגיש שהעבודה נותנת לי הרבה כוח.

אני רואה את התלמידים מתקדמים, כל אחד בקצב שלו. הם שמחים לבוא לבית הספר והם מרוצים.

גם ההורים שמודים ומספרים על התקדמות של התלמיד נותנים לי הרבה כוח.

עבודה שכל כולה שליחות

יש עבודות מכניסות, יש עבודות מכובדות ויש עבודות שכל מהותן היא שליחות של נתינה וסיוע.

ההתמודדות היומיומית עם התלמידים על הרצף היא שליחות אמיתית, זו האמירה שהדהדה בין המילים של כל אחד מהמורים שהיו אתנו כאן.

נתינה באהבה בלי לחכות לתמורה.

שיתוף כתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות אחרונות

הרשמה לניוזלטר שלנו

לקבלת המגזין החודשי של הסרגל ישירות למייל והצטרפות לעדכונים והטבות:

דילוג לתוכן