ברוכים הבאים לאתר החדש של הסרגל​
הסרגל - מיישרים קו עם הרצף
הקודם
הבא

המדריך המלא לחזרה מפסח | מיכל פקטור

המדריך המלא לחזרה מפסח | מיכל פקטור

שיתוף ב email
שיתוף במייל
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בווטסאפ
שיתוף ב print
הדפסה

תקופת האביב היא תקופה מדהימה של צמיחה ולבלוב בטבע,

ההרים שעדיין ירוקים מגשמי החורף, הפרחים בצבעים שונים שמנקדים את הנוף ובכללי תחושה של חזרה לשגרה אבל קצת אחרת.

בתקופה הזו שאחרי פסח אני פוגשת אימהות מיוחדות שמרוץ ההכנות לפסח ומשך החג והחופשה הארוכה,

דווקא מרוקנת אותן ומשאירה אותן קמלות וכמעט נובלות.

הצמיחה והפריחה מסביב לא משפיעה על הרגשת הפריחה והחיות מבפנים.

פסח הוא "פרויקט" וגם ציון דרך במהלך השנה,

והוא דורש משאבים גדולים מאד של זמן, כסף וכוחות פיזיים.

כדי לצלוח אותו בהצלחה דרושות מספר יכולות חשובות,

ביניהן: יכולת ארגון ותכנון, יכולת קבלת החלטות, יכולת לנהל כמה משימות בו זמנית, גמישות ועוד.

בבית עם ילד על הרצף היכולות הללו חיוניות עוד יותר ואליהן נלוות גם יכולות נוספות.

במשפחות רגילות, את חופשת הפסח מנצלים להווי משפחתי והתרעננות, במשפחות שלנו זה אפשרי אבל אחרת ובוודאי שפחות.

אם במשפחה רגילה נהוג להתארח ולארח כל שנה בחג, במשפחות שלנו זה ממש לא ברור שכך יהיה.

אם במשפחות אחרות יוצאים כולם יחד לטיול משפחתי, במשפחה עם ילד על הרצף הטיול יצא לפועל בהרכב משפחתי מצומצם יותר ועוד.

כעת, כשהילדים חזרו לשגרה ואין עוד איזה פרויקט באופק בסדר גודל של פורים – פסח, זה הזמן לעצור וראשית להחמיא לעצמך – את גדולה מהחיים!

אני מצדיעה לכל האימהות המדהימות שעברו את פסח בשלום, גם לאלה שלא ממש בשלום.

לעבור את פסח בשלום זו שאיפה קצת גרנדיוזית במשפחה עם ילד על הרצף אלא אם כן הילד בילה בנופשון מיום בדיקת חמץ ועד אסרו חג.

רגע לפני החזרה לשגרה השוחקת…

תקופה ארוכה עוד מלפני פורים של מרוץ ומרדף אחרי כל כך הרבה דברים.

זה הזמן לעצור, לנשום עמוק ולהביט פנימה.

מקובל מאד בימים אלה לעשות תהליך של ניקוי גוף – מאין 'ריסטרט' לגוף.

הבנת הפער בין המצוי לבין הרצוי

חשוב שנדע שלא אנושי  שנתנהג אך ורק לפי מה שהיינו רוצות או מצפות מעצמנו.  המחשבות  שלנו לעומת זאת מצפות מאתנו שכן.

זה הזמן לבחון את המחשבות הללו ולהיווכח עד כמה הדרישות שלנו מעצמנו בפסח היו ריאליות ותואמות את היכולות והתנאים בהם אנו היינו או לא.

ואם מעדתי?

ניקח מחשבה לדוגמא: "אני חייבת להיות אמא סבלנית, רגועה ושלווה ביחס לילדים שלי ולא לצעוק עליהם".

האם זה ריאלי עבורך באופן גורף? אם בחג קרה שצעקת על הילדים והיית חסרת סבלנות. תדוני את עצמך לכף זכות.

תביני את הסיטואציה בה היית שגרמה לך לצעוק.

חשוב  מאד, לא לחשוב או לדבר בהכללות. גם אם צעקת, זה בטח לא היה כל החופש.

ההיצמדות לעובדות היבשות לפי מינון וכמות עוזרת לקבל תמונה אמתית על המצב.

כשתבחני את הדברים ממקום אוהב ומכיל ולא חלילה ממקום שיפוטי וביקורתי, יהיה לך קל יותר להגיע להיות האמא שאת רוצה.

חיזוק המחשבות הטובות על עצמי

כמובן שיש לעשות חשיבה, כדי לנהוג אחרת בפעם הבאה. אבל החכמה היא לא לתת למחשבות המחלישות על איכות האימהות שלי להשתלט על כל המרחב. כשעולה מחשבה מהסוג הזה, אני ממליצה להמיר אותה במחשבה אחרת, מחזקת.

אני בטוחה שבמהלך החג היו מספיק הזדמנויות שהיית על סף הצעקה על הילדים ובכל זאת לא צעקת ומצאת דרך אחרת חלופית.

חשבי על כל אותן הפעמים בהן כן נהגת במיטבך ושהיית מרוצה מהתפקוד שלך ותחמיאי לעצמך על כך.

בחינת הציפיות שלי מהסביבה והקשר למציאות

זה הזמן גם לבדוק את המחשבות שמנהלות אותנו לגבי הסביבה – עד כמה הם אכן תורמים לנו לחיים או שאולי מזיקים.

דוגמא למחשבה שנתקלתי בה אצל כמה אימהות שאני מלווה  "מכיון שיש לי ילד על הרצף, המשפחה שלי צריכה להבין יותר ולעזור לי"

וכשזה לא המצב בפועל נהיה מתיחות ביני למשפחה שלי, אני אומרת דברים שאחרי זה מתחרטת עליהם או סתם מסתובבת בתחושת תסכול.

כאן המחשבה חייבת להבחן מחדש: האם ההורים ושאר המשפחה חייבים לעזור לי יותר? האם הם בכלל מסוגלים לזה פיזית או נפשית?

כשאני מזהה שמנהלות אותי מחשבות רבות שלא בהכרח מבוססות על עובדות אמתיות אלא על רגשות, שאיפות, עובדות לא מוכחות או כי כך מקובל לחשוב,

אוכל לעבוד על שינוי שלהן וממילא לנהוג אחרת.

אם אני מבינה שאני מצפה מההורים שלי לעזרה, אולי כי ההורים של חברה שלי עוזרים לה מאד והייתי שמחה לעזרה כזו גם או כי אני אובדת עצות ומרגישה כמו ילדה שסומכת על ההורים שלה.

ומי אם לא הם יעזרו לי?

אוריד את סף הציפיות ואודה לה' על כל מילה טובה או עזרה שיתנו לי.

אימון הוא כי נהדר, כדי לעבוד על המחשבות המחלישות ולחזק את המעצימות והמגדילות.

תרגיל לשימור רגשות ההצלחה שלך מפסח

כשזיכרונות פסח עדיין לא חלפו לגמרי,

אני מזמינה אותך לשבת עם עצמך, רצוי גם עם דף ועט ולרשום את כל המעשים, דיבורים שלך בתקופת פורים – פסח שמצאו חן בעינייך.

שאם היית שוב באותה הסיטואציה היית פועלת כך שוב.

תרגישי נח לשפוך על הדף כמה שיותר. את יכולה לחזור לרשימה גם בעוד כמה ימים כדי להוסיף עוד שורות של הצלחות.

כשאת מתבוננת ברשימת ההצלחות שלך – נסי להתעמק עוד קצת וגלי מה היו המחשבות/ רגשות/ פעולות/ מציאות – שעזרו לך לפעול נכון.

רשמי ליד כל שורה של הצלחה- מה תרם לכך שיהיה מוצלח. אחרי רשימת ההצלחות אפשר להוסיף מצב 1 של חוסר הצלחה כדי ללמוד ממנו לעתיד.

החשוב בתרגיל הזה הוא להבחין בגורמים להצלחה ולשכפל אותם בעשיה היום יומית.

מהלמידה הזו אפשר להפיק הרבה לעתיד. לדוגמא: השנה הייתי רגועה יותר ביום של ערב פסח. זה בוודאי גורם לי לשמחה.

כאן ננסה רגע לנתח- מה גרם לי לרגיעה הזו? אולי אגלה שהייתי מאורגנת יותר והכל היה כתוב ברשימות, אולי האצלתי יותר סמכויות, אולי הקדמתי את העבודה במטבח ובכך נמנע מתח.

נרשום על דף או על הלב ונסיק מסקנות לערב פסח הבא או לקראת פרויקט אחר שדורש לוגיסטיקה כמו פסח.

דוגמא ללמידה על דרך השלילה: שמתי לב  שכשאני רעבה אני מתפקדת פחות טוב. (גיליתי לכן סוד כמוס – נכון?)

מה שחשוב כאן זה לשים לב ולהעלות את זה לכתב.

וכמובן שהלימוד לעתיד, שחשוב שאדאג לעצמי לאוכל מזין כדי להיות במיטבי. שוב סוד מדינה.

אבל מה עוזר המידע הזה כשלא עושים בו שימוש?

כשאימא עושה לעצמה את החשבון שלה, ומגלה שאוכל גורם לה לרגיעה ותיקח את זה לתשומת ליבה, היא תקפיד לאכול כמו שצריך וממילא תנהג בצורה טובה יותר.

זוהי טעימה קטנה מתהליך אימון שלם שאפשר לעשות.

החובה  לתחזוק עצמי

הכי חשוב, להקדיש זמן לעצמך.

כדי להמשיך להיות אימא מובילה וחזקה, עלייך להיות במצב של "בטרייה מלאה".

אימהות נותנות ומעניקות כל כך הרבה לאחרים ולא מעניקות כמעט לעצמן.

זה מתכון שמוביל לאחר זמן לערך עצמי נמוך, לחוסר יכולת פיזית, לקריסה ולדיכאון.

חובה עלינו כאימהות לדאוג למלא את הצרכים של עצמנו וגם חלק מהרצונות והשאיפות.

לא מדובר בהכרח בהוצאה גדולה, יכול להיות אפילו שימת לב לכך שנאכל ארוחות מזינות ומסודרות ולא נחיה משאריות המזון של הילדים.

שנמצא את הזמן והכוחות לקום ולצאת להליכה כמה פעמים בשבוע עם הבעל, חברה, ילד או אפילו לבד.

בזמן שקונים בגדים/ מתנות וכו… לילדים – לקנות גם לעצמנו.

כל הדברים הללו מטעינים אותנו באנרגיה וכוחות לשאת את המשא של גידול משפחה ובפרט עם ילד מיוחד.

דרושים לשם כך כוחות פיזיים ונפשיים רבים, והאחריות שלנו היא למלא לעצמנו את המטענים.

כמו שברור שפלאפון לא יעבוד ללא בטרייה ורכב לא ייסע ללא דלק כך אימא לא תתפקד אם לא תזין ותדאג לעצמה מבחינה פיזית ונפשית.

התחלנו תקופת שגרה חדשה, זה הזמן לעלות על הגל ולהחליט מהו הדבר אותו את מתחילה לאמץ כדי להטעין את עצמך ולהתמלא בכוחות ואהבה.

קיץ בריא ושגרה ברוכה.

מוזמנות לשאול שאלות >>> מיכל פקטור

 

שיתוף כתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות אחרונות

הרשמה לניוזלטר שלנו

לקבלת המגזין החודשי של הסרגל ישירות למייל והצטרפות לעדכונים והטבות:

כתבות אחרונות
דילוג לתוכן