חרדה חלק שני: תילי מילים של חרדות…. | זהבה פרנס

"מי מפחד מג'וקים? אף אחד.. אם יבוא- שיבוא.. אם יטרוף – שיטרוף.."

מכירים את שיר הילדים הזה? (המילה ג'וקים מתחלפת בכל אובייקט מעורר חרדה אחר)

זהו, שהוא רק שיר והוא ממש לא משקף.

כל בני האנוש מפחדים, כל אחד ממשהו אחר.

פעמים רבות זה בסדר, זמני, נשלט וחולף,

ולפעמים החרדה משתלטת על החיים, מגבילה ומכבידה.

מדי שבוע אני נפגשת בהורים המתמודדים בעוז וגבורה עם חרדות של עצמם וילדיהם.

באחד הקורסים האחרונים ביקשתי שישתפו אותי ממה שהילדים מפחדים.

להלן מדגם של חרדות מקוריות: (על הבנאליות דילגתי)

מהעננים.

מליפול לתוך האסלה.

מזבוב.

מיונה.

מהצל…

ילדים יצירתיים, מה יש לומר.

ההורים נדרשים להכיל, לסייע ולהקל. והתפקיד הזה דורש ידע, הבנה וכלים.

בפוסט הקודם הגדרנו והסברנו מהי חרדה ומהם המאפיינים שלה.

הבדלנו בין חרדות קלאסיות שניתנות להתמודדות לבין כאלה המצריכות סיוע חיצוני.

כוח הדיבור בהקשר של חרדות

ניגע הפעם בנקודה משמעותית – כוח הדיבור.

• תמלול גורם הפחד

ילדים רבים על הרצף (ולא רק????) מתקשים לבטא במילים ממה הם מפחדים ומה בעצם קורה להם.

התגובות הפיזיות של חרדה הן: דופק מהיר, זיעה, רעד ועוד. כל זאת לא תמיד בהקשר ישיר לטריגר. לעיתים הילד מתנהג בכעס, עצבנות או אפילו אדישות וזה ביטוי לחרדה מודחקת.

מאתגר לרדת לשורש החרדה, להיכנס לראש שלו ולנסות להרגיש מה גורם לו את החרדה.

קורי עכביש בגן תקשורת

סייעת בכיתת תקשורת סיפרה לי על ילד חמוד בתפקוד נמוך שאינו מדבר. היא הושיבה אותו במקום מסוים בכיתה, הוא התנגד נחרצות וקם באופן עקבי, למרות הרגלי המשמעת שהצליחו להקנות לו במאמץ. היא ניסתה ללמוד אותו, חקרה ממש את שפת הגוף שלו ואת הסימנים הקלים שילמדו אותה מה מפריע לו. וגילתה! היו אלו קורי עכביש בתקרה מעל המקום המיועד לו. היא תמללה את החשש ואת הרגישות לקורים, סילקה אותם במחי מטאטא, הילד שוב ישב בצייתנות במקומו.

לא תמיד זה גלוי ומובן, לפעמים נישאר בסימן שאלה מהו גורם החרדה. ננסה להעלות רעיונות, ואולי נזכה להנהון או שלילה מהילד.

הורגים מכות ומעיפים הביתה

סיפרה לי אימא כי בנה, שמוגדר על הרצף בתפקוד גבוה, לא נרדם כל השבוע לפני תחילת הלימודים. היא ביקשה ממנו לשתף אותה ממה הוא פוחד והוא לא ידע. רק אחרי יומיים סיפר ששמע מאחיו הגדולים שבכיתות גבוהות 'הורגים במכות' והוא בתמימותו לקח את הדברים כפשוטם, ולא רוצה למות… הוא גם פחד שאם 'מעיפים' הביתה הכוונה להעיף מהחלון כפשוטו ממש…

מפחיד מאוד, הלא כן?

כאן חשוב מרחב ואמון. כאשר יש לילד אפשרות – ביטוי  בע"פ או בכתב.

אנחנו בדרגת 'מדבר', זו הדרך שלנו לחשוב, במילים, בציורים.

מה שמנוסח במילים- יש לו נוכחות, מקום ואפשר להתמודד איתו.

פחדים עלומים, ערטילאיים ומופשטים – מפחידים הרבה יותר והם אינם ברי השגה.

ככל שהתפקוד נמוך יותר והמלל מוגבל ההתמודדות קשה יותר.

• תמלול התחושות הפיזיות

במהלך הדרכה שיתפה אותי אימא של יוסי בן השש באופן בו היא התמודדה עם החרדה שלו. התפעלתי עמוקות.

באחד הערבים פלש חתול למרפסת ביתם, למרות מגוריהם בקומה גבוהה. יוסי נרתע מאד מחיות מחמד והגיב תחילה בשיתוק ובהמשך בהיסטריה פיסית וצרחות.

אמו אספה אותו אליה לחיבוק חזק. (לא מדגדג ומעצבן…)

ואז אמרה: "אתה פוחד מאד מאד! תרגיש, הדופק שלך מהיר" ונתנה לו לחוש את הדופק. (ילדים אינטליגנטים ייהנו לשמוע הסבר על הדופק.)

"גם הלב שלך דופק חזק, בום בום בום, תרגיש. תניח יד על הלב שלי והלב שלך ותרגיש את ההבדל. הידיים שלך רועדות, תראה, הן זזות מעצמן, בא תחזיק כוס מים ותראה שהמים זזים!"

והמשיכה ושאלה: "מה עוד קורה לך בגוף? איפה את מרגיש את הפחד? באוזניים? בשיניים?"

כמובן ששיח כזה צריך להתאים לגיל ולרמה של הילד.

היסוד הוא לתת מילים והגדרה למשהו הנורא והערטילאי הזה שקורה לי עכשיו, ואני אפילו לא מבין ולא יודע לדייק מה אני מרגיש.

טיפים נוספים- בפוסט הבא בסייעתא דשמיא.

שאלות, התייעצות, ומשוב- במייל: z0548453951@gmail.com

זהבה פרנס, מאמנת אישית, מדריכת הורים וצוות, מומחית לילדים רגישים מאד ולילדים על הרצף בתפקוד גבוה. (D.I.R )  – דף העסק