אמא, איך את מתזזת – בית ועבודה | מלכי גולד.
את השאלה הזו אפשר לשאול כל אימא. גם אם היא מגדלת ילדים בריאים ותקינים.
כאלו שעושים רק נחת, לומדים כמו שצריך, משחקים מתי שצריך ומתנהלים בחברה באופן מושלם (יש כאלו…?)
אך כאשר ניגשים עם השאלה הזו לאימהות לילדים מיוחדים, היא מקבלת משמעות מיוחדת במינה, איך באמת יכולה אימא אחת להסתדר עם בית וילדים,
עם עבודות ומשימות אין סוף, עם קניות והתארגנות, ניקיונות ובישולים, וגם ילד מיוחד שתלוי בה ולפעמים מנהל את היום שלה,
וגם אחים ואחיות ומרקם משפחתי שונה שצריך גם הוא טיפוח והשקעה. ואם האימא הזו גם עובדת?
האם אמא אחת יכולה לשאת על ראשה את כל הכתרים הללו ולשמור על איזון?
אמא של ישראל משתפת:
"כל עבודה של אמא לילדים היא מורכבת. במיוחד אם מדובר בעובדת עצמאית שאמורה לתכנן לעצמה את שעות העבודה, כמוני.
העבודה כוללת גם שיחות עם לקוחות בשעות שונות במהלך היום וזה כרוך בתכנון מראש לצד גמישות,
כדי שאכן אצליח למלא את כל המטלות שהעבודה מציבה ולהגיש את הפרויקטים מוכנים במועד שסוכם.
עם הבן המיוחד שלנו האתגר גדל פי כמה וכמה.
ילד רגיל מבין הוראות, הוא מסוגל לדחות את הצרכים שלו עד שאמא תתפנה אליו.
אך הילד המיוחד, לפחות שלי, רוצה הכול מיד, כאן ועכשיו. ואם זה לא קורה?
בכיות וצרחות שיגרמו לי לשכוח מה רציתי לעשות.
מי חושב בכלל על שיחת טלפון…? רק לדמיין מה ישמע הלקוח מעבר לקו. טטררררר.
הילד המיוחד לא משתלב עם האחים בבית. מריבות, הצקות, בכיות המוניות הם תופעות מצויות מידי. לכי תעבדי באווירה כזו…
בימות חופשה של הילדים אני משכימה קום לפני שהחבר'ה מתעוררים,
עושה הכול בשקט מוחלט כי המיוחד שלנו מתעורר מכל רחש. כשהוא כבר קם? "זה קורה בקול רעש גדול שמעיר אחריו את כולם."
אז מה באמת קורה בבתים של הילד המיוחד?
התיאור האותנטי של אמא של ישראל הוציא אותנו לבדוק מה קורה באמת בשטח.
אימהות, איך אתן מסתדרות? אולי האבא הוא המפרנס? מה אני יכולה לעשות כדי להצליח לעבוד למרות העומס וחוסר השפיות שהילד מעמיד אותי בפניו?
המינהל לחברה וכלכלה בשיתוף עם עמותת קש"ר ביצע סקר מקיף בקרב הורים לילדים עם צרכים מיוחדים.
(הסקר נערך אמנם בשנת 2014, אבל הנתונים בהחלט מלמדים על המציאות בשטח.)
"למעלה מ – 50% מההורים העובדים דיווחו על צורך בהקטנת היקף משרתם בשל הטיפול בילדם המיוחד."
"כ – 40% מההורים דיווחו על מידה רבה מאוד של פגיעה בתפקודם במקום העבודה, בעקבות הטיפול בילד עם הצרכים המיוחדים."
"קרוב ל – 30% מההורים דיווחו כי קידומם התעסוקתי נפגע במידה רבה מאוד"
שלומית והעבודה של אימא
במשך שנים עבדתי במשרה מלאה.
כששלומית נולדה, היא הייתה נראית תינוקת יפהפייה ונוחה, ואני, הייתי מאושרת.
רק כשהייתה כבת שנתיים והחלה לצרוח ולאבד קשר עין במשך שעות, התחלנו להבין שמשהו לא בסדר.
אף אחד לא האמין כשהגיעה האבחנה, אבל הפער בינה לבנות גילה רק הלך והחמיר.
נאלצתי להפסיק לעבוד בגלל כל הטיפולים שהיא נזקקה להם.
לאחר כשנה של טיפולים אינטנסיביים רציתי לחזור למעגל העבודה, אך היה לי קשה למצוא עבודה מתאימה.
אחיה הקטנים, תאומים, נולדו כששלומית הייתה כבת ארבע, והבית נהיה עמוס ותובעני מאוד.
אבל בעוד שהתאומים היו במעון והתפתחו בקצב משביע רצון, שלומית נזקקה להשגחה רבה כל העת.
הבית דרש הכנסה.
כדי לעזור בפרנסת המשפחה הלכתי לעבוד במשרד, במקום לעבוד במקצוע שלי,
כיוון שהתחום שלי דורש עבודה במשרה מלאה.
הייתי מוכרחה לצאת כדי להרגיש נורמלית. להתאוורר בחברה נחמדה ותומכת.
לעיתים קרובות למדי, הייתי צריכה לצאת באמצע יום העבודה כדי לקחת את שלומית, וזה הפך את העבודה לבלתי אפשרית.
באחד הימים בהם הייתי צריכה לצאת באמצע יום עבודה, הבוס דאג לי כל כך, הוא לקח אותי ברכבו.
הם כל כך התחשבו ועזרו – זה היה הנס שלי בעבודה.
היום כששלומית בגרה מעט, אמנם חזרתי ליום עבודה מלא, אך מגיעה בצהריים לבית שדורש המון.
תודה לה', מדהים לראות את האחים הקטנים מסתדרים איתה ומשחקים איתה יותר טוב מכולם.
כמובן שאני צריכה להוסיף עזרה בבית כדי להצליח להמשיך לעבוד.
אבל אני שמחה על כך. זה השאיר אותי שפויה; הבית היה מאורגן, והייתה בייביסיטר לשעה של מנוחה אחר הצהריים.
היום שלומית כבר בת 10 ואני מרגישה יותר ביטחון להתפתח בעבודה – אבל אני מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי.
המנוע הפנימי, הילד המיוחד והעבודה.
כדי להביא את הנימה המקצועית לכתבה פנינו לגברת מירי דייויס, מנהלת מכון עובד חזק לפריצת דרך בתעסוקה.
המילים שלה בהחלט מעצימות ומחדשות בנו את האמון בעצמנו.
"כיועצת וכמאבחנת לפריצת דרך בתעסוקה לנשים בגילאים שונים, נתקלתי לא פעם בדילמה שמעמידה את הילד במקום הראשון, לפני העבודה.
מדהים לראות עד כמה הילד המיוחד משפיע על ההחלטה לגבי מקום העבודה.
אנחנו במכון מאמינים שלכל אדם יש מנוע ייחודי משלו שמניע אותו לפעול ולעשות.
המנוע הוא אינדיווידואלי לכל אחד, ככל שמשתמשים בו הוא מעורר מוטיבציה, ולא רק בנושאי עבודה.
אחרי מיקוד ואבחון אימהות מקבלות כוחות פנימיים שמעצימים אותן גם בהתמודדות התוך ביתית שלהם.
אשתף אתכן בסיפורה של אסתי: (בטשטוש פרטים מזהים, כמו כל הדמויות בכתבה)
אסתי היא אימא של מוטי ילד בן 8, אוטיסט מאתגר במיוחד.
אסתי פנתה אלינו בגלל רצונה לעזוב מקום עבודה מבוסס במשרד, כדי להפחית שעות ולייעל את זמנה לטובת הכנסה גבוהה בפחות זמן מחוץ לבית.
בשלבים הראשונים של התהליך הגענו לתובנה מעניינת שאפשרה לאסתי לחשוב פעמיים לפני ההחלטה על שינוי.
המנוע שלה היה: "היכולת לפתור אתגרים באמצעות נתינה, סיוע ויצירתיות."
בנוסף, זיהינו מהם אבני הדרך של אסתי, להם היא זקוקה בעבודה:
שליחות ומשמעות, פעילות פיזית, ביטוי אישי, למידה והתפתחות, ניהול וארגון.
כשהגענו לתובנה המעצימה הזו, שכאן יש לה מרחב לפעילות מתוך מנוע, חשיבה יצירתית, פתרון אתגרים וכתוצאה מאלו, סיפוק רב,
היא כבר לא מיהרה להחליט על עזיבה.
היא הפנימה את ההבנה שדווקא עבודה מסוג כזה, מאפשרת לה לייצר אנרגיה וכוח פנימי שנותן לה תעצומות לכל האתגרים שמחכים לה בבית…
איך בכל זאת ניתן להפחית שעות עבודה לטובת המשפחה והילד המיוחד?
כאן אנו גייסנו את מודל התכנית התעסוקתית, שמאפשר בניית תכנית ממוקדת אישית לפי הצרכים והדרישות.
התהליך הזה נתן לה הרבה אומץ פנימי והכרה ביכולותיה, והחלטנו על שני כיווני פעולה:
- אסתי תפנה למנהל שלה ותסביר לו כי התרומה שלה לעמותה עצומה, וכי היא תוכל לייעל את העבודה לצד הפחתת שעות.
- אסתי תחשוב על עסק קטן עצמאי בשעות הערב, כאשר מוטי כבר ישן ברוגע. עסק שלא ידרוש ממנה הרבה אנרגיה ויאפשר הגדלת הכנסות משמעותית.
כאן אנו כמובן לוקחים בחשבון את כל נתוני האבחון, האישיות, והיכולות הכלכליות להשקיע.
וגם מחשבה על תחום שיאפשר לה להעסיק עובדים בעתיד ולהתפרנס מהרווחים.
מאחר ואסתי אהבה יופי ויצירתיות, חיפשנו תחום שיענה על היכולת הזו.
לאחר חשיבה ובדיקה מעמיקה ומקיפה, אסתי פתחה עסק לתכשיטים ממוקד לכלות, וקיבלה ליווי עסקי ממוקד ותואם.
כיום, לאחר כשנה וחצי, היא עובדת מעט מאוד בעסק, מלמעלה, בעיקר בניהולו ובהזמנות סחורה, ומשאירה לעובדות מסורות את הניהול בפועל.
המעביד התרשם מבקשתה הממוקדת, ונתן לה אפשרות לניסיון לפעול ביתר יעילות בפחות זמן וזאת באמצעות תוכנה שהיא המליצה לרכוש, וצעדים נוספים שהיא ביצעה במשרד.
מנוע, אבני דרך, כוחות ואושר
כל אישה יכולה להתחבר לכוחות הפנימיים שלה, לאתר את המרכיבים שמספקים לה אושר וחדווה בעבודה. הם מובילים אותנו בסופו של דבר אל האושר.
אם נצליח למצוא לעצמנו עבודה מעצימה שכזו, היא לא תזלול לנו את הכוחות, אלא תזרים בנו אנרגיות לתפקיד המאתגר שממתין לנו בבית.
