נס פח הזבל | מיכל פקטור

שיתוף במייל
שיתוף בווטסאפ
הדפסה

בשעה טובה אני חוגגת 3 שנים של כתיבה ב"הסרגל"!

בתחילת הדרך הטור שלי יצא כחלק מגיליון מודפס. מספר מצומצם של אנשים נהנה ממנו. עם הזמן התפתח לטור באתר המקצועי ומושקע של "הסרגל".

אני מרגישה זכות גדולה ללוות את יהודית היקרה ושאר צוות הסרגל. התגובות החמות של הקוראות היקרות נותנות לי כוח וחשק להמשיך בשליחות שלי דרך הכתיבה.

לכבוד תחילת השנה הרביעית אשמח שתשתפו אותי בתגובה למטה על תובנה שנהניתם ממנה במיוחד באחד מהטורים, והיא מלווה אתכם מאז. וכן על נושאים שמעניינים אתכן שאכתוב עליהם בעתיד.

אשתף כאן בטור הראשון שכתבתי ב"הסרגל" הוא נראה לי רלוונטי ומתאים לכולנו גם היום, במיוחד במצב הקשה שאנחנו נמצאים בימים אלה. הלוואי שעד לפרסום הדברים כבר נזכה שוב להדליק את הנרות בבית המקדש.

הצילו, סמי הכבאי, שריפה!

לפני מספר שנים, באחד הבקרים של חנוכה, התעוררתי בבהלה לשמע צעקתו של בני שמואל. ילד חמוד בן 7 אי שם על הרצף,  "הצילו סמי הכבאי, שריפה!"

 

זו אולי הפעם החמש מאות ששמעתי את המשפט הזה. אבל משהו בטון שלו היה שונה. זינקתי מהמיטה ורצתי בעקבותיו אל המטבח, במרכזו עמד פח האשפה בוער באש. תפסתי בפח בעזרת מגבת וגררתי אותו למקום בטוח מחוץ לבית, שם כיביתי את האש. התברר שהוא מצא גפרור והדליק אותו, מרוב בהלה – זרק אותו למקום שמבחינתו היה בטוח.

A frightened boy in front of a burning tin in the kitchen (Generated By AI)
ובמקום לבוא לקרוא להורים – הוא קורא לסמי הכבאי…

במבחן החשיבה, השלכת הגפרור לפח זה אולי מעשה חכם. זאת בהתחשב בעובדה שמדובר בילד על הרצף בתפקוד בינוני נמוך. שכן כל ילד בן גילו מבין שגפרור מכבים ולא משליכים למקום שיבעיר אש גדולה יותר.

לקח לי זמן להירגע מהמתח שהרי קפצתי ישר מהמיטה והכל היה ענין של דקות. כשהפסקתי לרעוד ואחרי חיבוק גדול לבן המבוהל הודיתי לבורא עולם על הניסים.

בהתבוננות ושחזור האירוע לא הפסקתי להתפעל ולהודות על שרשרת ניסים נפלאה שזכינו לה באותה העת. והאמת שלא ידעתי לומר,

איזה מהנסים היה גדול יותר?

אנשים שלא מכירים ילדים עם צרכים מיוחדים לא היו מבינים את התלהבות. על איזה ניסים אני מדברת? ילד בן 7 זורק גפרור בוער לפח ובמקום לבוא לקרוא להורים – הוא קורא לסמי הכבאי.

אם לא הייתן אימהות לילדים מיוחדים הייתן חושבות כמוהן שאולי השתגעתי, ובמקום לחנך את הילד שלי כמו שצריך אני מדברת על ניסים.

את האירוע כיניתי "נס פח הזבל" אבל זה בעצם היה שרשרת של ניסים

חושבות שנסחפתי? אפרט לכן את הניסים בדיוק כמו הפירוט שמופיע בתפילת על הניסים:

  • ראשית, שלא נשרף כל הבית – בהחלט נס עצום.
  • שנית,  עצם זה שזרק את הגפרור לפח ולא על משטח דליק כגון: שולחן, כיסא, דשא סינטטי בחצר.
  • שלישית, הוא התעשת והבין שצריך להזעיק עזרה. כמה ילדים במצבו לא היו חשים בכלל בסכנה, והיו עומדים ונהנים ממראה הפח הבוער כאילו היה זה חבית של ל"ג בעומר…?
  • רביעית, העובדה שהפח עמד על רצפת המטבח ולא בתוך ארון מתחת לשיש …

עוד ניסים?

  • חמישית, שהוא ידע לבוא לקרוא לי מעבר לדלת של חדר הורים, ולא סתם לעמוד במטבח ולצעוק.
  • שישית, שידע מה לומר. הוא קישר בין המשפט שציטט אין ספור פעמים מסרט והשתמש בו בסיטואציה הנכונה ובטון המתאים, שאכן שידר מצב של מצוקה שגרם לי להתעורר, לזנק במהירות ולבוא לעזרה.
  • שביעית, שהגעתי למטבח בזמן וחשבתי על פתרון מהיר לכיבוי הפח. האמת שמרוב בהלה כמעט והוצאתי אותו לחצר שהיציאה אליו היא דרך המטבח. אבל עם הפח הבוער בידי הבחנתי בדשא הסינטטי שבחצר, מה שעלול להגביר את האש. וכך גררתי את הפח הבוער אל מחוץ לדלת הראשית למקום מבטחים וכיביתי את האש בבטחה.
מאז בכל שנה מציינים במשפחתנו בחג החנוכה את נס פח הזבל שלנו.

בחג החנוכה אנו מודים לה' על הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

כל אחד והניסים שלו – יש את הניסים הגדולים שאנחנו חווים כנס גלוי ויש את הניסים הנסתרים בשגרת החיים. החיים שלנו מאתגרים, וכידוע אנחנו לא יכולים לבחור עם מה להתמודד אנחנו כן יכולים לבחור במה להתמקד.

להתמקד באירועים הטובים והמשמחים בחיים

אני מזמינה אותך להתמקד באירועים הטובים והמשמחים בחיים. בתקופה האחרונה קבלתי על עצמי בכל ערב להודות לה' על חמישה דברים טובים שקרו לי או למשפחתי באותו היום. בטוחה שתיווכחו שבזמן ששמים פוקוס על חיפוש דברים טובים כדי שיהיה על מה להודות, פתאום תבחינו כמה טוב יש בחיים שלכם וכמה עלינו לשמוח בכך ולהודות.

גם סביב הילד המיוחד אני משתדלת לחפש דברים טובים. מילה חדשה שמצליח לבטא, התנהגות טובה שמצליח להתמיד בה וכו'. עצם העיסוק בטוב גם גורר מצב רוח חיובי ושמח, מפחית תחושת מסכנות וכבדות ויוצר תחושה טובה ומרוממת.

מחברת תודות

יש אנשים שמנהלים מחברת תודות ובכל יום ממלאים עמוד, בסופו כמובן מודים לה' על כל הטוב ומבקשים שימשיך להיטיב עמנו גם הלאה. אפשר להתחיל בלהודות על דברים קטנים ושגרתיים, עם הזמן כבר תתרחב לנו  המחשבה על עוד ועוד טוב – עוד ועוד נקודות אור. וכידוע שאור מושך אור.

ניסים ונפלאות בתוך החשיכה הגדולה

גם בזמן הזה בו יש מציאות של חשיכה גדולה, מלחמה ותחושות קשות – נחשפתי, ואני בטוחה שגם אתן, לסיפורי ניסים ונפלאות. ככל שנהיה ממוקדות בסיפורי הניסים ובאופן כללי, בדברים טובים שקורים לנו כעם או כאנשים פרטיים, החושך ילך ויתמעט והאור ישוב להאיר בחיים של כולנו. ושנזכה לניסים גדולים כמו בימים ההם של חנוכה, גם בזמן הזה!

צידה לדרך : אני מזמינה אותך למצוא חמישה דברים להודות עליהם מדי יום בזמן שנח לך, עדיף בזמן קבוע כך שלא תשכחי.

זכרי: ניתן להודות גם על דברים קטנים ושגרתיים. עם הזמן אפשר ורצוי להעלות את מספר התודות. בע"ה תזכי לראות איך הטוב נוכח ומשפיע על חייך!

 

תזכורת: לכבוד תחילת השנה הרביעית אשמח שתשתפו אותי בתגובה למטה על תובנה שנהניתם ממנה במיוחד באחד מהטורים, והיא מלווה אתכם מאז. וכן על נושאים שמעניינים אתכן שאכתוב עליהם בעתיד.

שיתוף כתבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות אחרונות

הרשמה לניוזלטר שלנו

לקבלת המגזין החודשי של הסרגל ישירות למייל והצטרפות לעדכונים והטבות:

דילוג לתוכן