ברוכים הבאים לאתר החדש של הסרגל​
הסרגל - מיישרים קו עם הרצף
הקודם
הבא

סיפור הסייעות (החסרות) | מלכי גולד

סיפור הסייעות (החסרות) | מלכי גולד

שיתוף ב email
שיתוף במייל
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בווטסאפ
שיתוף ב print
הדפסה

כל מי שמכיר מעט מקרוב את המערכות החינוכיות יודע שהסייעות בכיתות הן אתגר לא קל.

יצאנו לשטח לבדוק את הנושא, הנה הממצאים לפניכם.

נתחיל מנקודת מבטה של הסייעת:

אסתר משתפת: "התקבלתי לעבוד כסייעת בבית ספר לילדים על הרצף בתפקוד נמוך ובינוני, לקח לי קצת זמן להתרגל לסגנון העבודה ולצרכים של הילדים. אחרי שהתרגלתי פשוט התאהבתי!

הוקסמתי מהתמימות של הילדים ומעוצמת השליחות שלי. נתתי את כל הלב והנשמה לילדים ולבית ספר.

בשלב הזה חיפשתי רק להוסיף שעות ונתתי מעצמי מעל ומעבר – קניתי לילדים מה שהיה חסר, נשארתי בשמחה עם ילדים שההסעה שלהם אחרה וכדומה.

גם הצוות היה מדהים.

אבל לכל אורך הדרך הייתה נימה של מרמור כלפי ההנהלה, צורת העסקה, תנאי העבודה וכדומה.

בתחילה לא הבנתי ממש על מה חברות הצוות מדברות. נכון, המשכורת לא גבוהה, אבל אישית, כל כך נהניתי שלא היה לי ממש אכפת.

זמן עבר, חלפו להם שנתיים ושלוש, ואני מתחילה להפנים שהחלום שלי להתקדם למשרת מורה רחוק למדי.

זה לוקח זמן, ועד אז אף אחד לא חושב לשפר לי את תנאי העבודה. לעומת זאת הדרישות ממני היו גבוהות ולא תוגמלתי עליהם.

היה עלי להתייצב מוקדם בבוקר ולקבל את התלמידים, בשעות בהן המורה יוצאת לפגישות ולהדרכות אני נשארת בכיתה להעביר שיעורים.

העבודה כוללת לעיתים עזרה סיעודית ולא מעט עמל פיזי. כמעט ואין חופשות – יש בתי ספר שעובדים בהם גם בחול המועד!

כל הזמן אמרתי לעצמי – אולי שנה הבאה אקבל את התקן המיוחל.

הייתי רוצה להרגיש שבית הספר רוצה שאתקדם ואתפתח מבחינה מקצועית, שיתנו מקום לחדשנות ולמידה משמעותית.

שתנאי השכר שלנו ישתפרו ונוכל לצבור וותק גם כסייעות. אם הייתי יכולה הייתי רוצה להתמקצע כמנתחת התנהגות.

ואלו דברי המורה:

חני ורצברגר מחנכת בבית ספר שתילים בהר נוף מספרת:

סייעות זה דבר שצריך לתחזק. הן לעיתים ממורמרות, כי הן עובדות קשה והשכר שלהן מינימלי.

אין להן חופשים והדרישות מהן רבות.

כמורה אני סבורה שחשוב לספק להן אווירה טובה בכיתה וגם לתגמל אותן לעיתים עם מתנה קטנה או משהו טעים.

יש סייעות שחשות מנוצלות. אמנם השכר שלהן נמוך משל המורה, אבל זה לא בידיים שלי.

מורה יכולה להרים את הסייעת ולשפר את תנאי העבודה שלה ככל שידה משגת.

אם העבודה בין המורה והסייעת מתחלקת בשווה, אם המורה רואה בסייעת דמות מקצועית ושווה אליה – ההרגשה תהיה טובה יותר.

מבחינת תנאי העסקה אני והסייעת נמצאות תחת אותו מעסיק – הנהלת בית הספר.

אבל הכסף של המורות עובר דרך משרד החינוך ואילו הכסף של הסייעות עובר דרך עמותה.

אני יכולה לומר שאני גם מכירה סייעות שבאות לעבודה עם מרץ ומצב רוח טוב.

האם זה משפיע על השרידה שלהם בעבודה לאורך זמן?

כן! הסייעת שלי אומרת כיף לי לקום בבוקר, כי אני יודעת שאני באה לעבוד איתך.

ומה רואים מכיסא המנהלת?

פנינו אל הגב' טלי בצלאל – מנהלת תלמוד תורה חכמת לב (לב טהור לשעבר), המסגרת הראשונה בארץ ל – ASD בתפקוד בינוני גבוה לציבור החרדי, כדי לשמוע על נקודת המבט שלה בכל מה שקשור לסייעות.

סייעת? המילים הללו יכולות לתת לך כוח!

"אולי ברגע הראשון התפקיד 'סייעת' נשמע כמו תפקיד לאיש צוות מתחיל, חשוב פחות ממורות או מרפאות או כל גורם אחר מנוסה ומקצועי במערכת.

אבל בשטח הסייעות הן כוח משמעותי מאוד בבית הספר. הן אלו שמלוות את הילד לכל אורך היום, הן חוות עם הילדים את הרגעים ומלוות אותם בפעילויות השונות ביום.

כיתה שיש בה סייעות שונה משמעותית מכיתה שאין בה סייעות.

סייעת טובה היא איש צוות שיכולה לתת למורה כוחות. היא רואה דברים משמעותיים שגם אני, כמנהלת לא יכולה לראות.

הסייעות הן דור העתיד של אנשי המקצוע.

אני זוכרת את עצמי כסייעת מתחילה, מגיעה עם שאיפה וחלום להבין ועזור. אך לא הייתה לי בהירות ולא ידעתי מה נובע ממה.

אך כאשר התחלתי לעבוד ויצרתי קשר עם המורה ועם הילדים – ההשפעה עלי הייתה משמעותית מאוד.

גם כיום, כמנהלת אני רואה לנכון להעצים את הסייעות ולספק להן ידע והדרכות. הן חלק מישיבות הצוות – כדי לשפר את ההתערבות שלהן,

שתהיה מקצועית וקשובה יותר לילד גם בשלב של סייעת בראשית דרכה.

אני מאמינה שסייעת צריכה להיות מסופקת.

סיפוק של התקדמות זה טובתה וטובת המערכת כולה – המורה, הילד והסייעת עצמה.

כי למה שהיא תעבוד בצורה אינטואיטיבית אם היא יכולה לעבוד מתוך הבנה וידע?

האתגר בשוק הסייעות הוא השכר והזכויות. הסייעות מחויבות לשעות עבודה רבות והשכר שלהן כמעט בסיסי.

אנו חיים בעידן בו אנשים מחפשים כסף, הם מחפשים לראות באופק התקדמות וצפי לשכר גבוה יותר.

חשוב לציין שאנשי המקצוע מהמגזר הכללי אחוזי התפעלות מאיכות הסייעות שעובדות אצלנו. מהידע המקצועי ומהרמה האנושית הגבוהה.

ואני רוצה לספר שהטובות והמשקיעות צוברות ניסיון ובסופו של דבר הן מגיעות לתפקידים גבוהים.

לא מעט עובדות שהתחילו אצלנו כסייעות המשיכו הלאה בפתיחת מוסדות ובמילוי תפקידים משמעותיים.

מה צריך לקרות כדי שיתחולל שינוי לטובה?

סוגיית השכר.

אם משרד החינוך היה באמת משפר את התנאים של הסייעות, נותן להן יותר ימי מחלה, שכר שעתי גבוה יותר ותוספות נוספות המצב היה משתנה.

אבל מעבר לפתרון הכספי – אני רוצה להגיד שכל בחורה או אישה שבוחרת ללמוד במסלול חינוך מיוחד משקיעה בדבר האמיתי.

כי מתוך העבודה בשטח ומהידע המקצועי היא לוקחת הביתה כלים מקצועיים והבנה כדי להיות טובה ומדויקת יותר גם לילדים הבריאים שלה.

העבודה מקפיצה את ההורות ואת הבית, ואת זה הצוות המקצועי בבית הספר מספר לי.

אמנם המסגרת שלנו הצטרפה לתכנית אופק חדש, וזה מקדם מעט את תנאי העבודה של הסייעות.

אבל הזעקה הזו צריכה להמשיך ולהדהד, כי הסייעות הן הכוח שלנו!"

פנינו אל עמותת איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי:

העמותה מלווה מזה אחת עשרה שנים את מאבק הסייעות ומייצגת משפטית את התארגנות הסייעות הארצית,

שהתחילה מגרעין קטן של מספר סייעות שנמאס להן, והחליטו שהן רוצות לחולל שינוי חברתי בענף.

לדברי עו"ד אסנת זיו מהעמותה: "אנחנו לא מחליפות את הסייעות. הן מנהלות ומובילות את המאבק, ועורכות הדין של העמותה נותנות מענה מבחינה משפטית, מלוות אותן לכנסת ולמקומות נוספים שישמעו את קולן.

אנו פונות בשמן לגורמים שאחראים על זכויותיהן, מייצגות אותן בבתי משפט, בתקשורת, בוועדות של הכנסת, ואם צריך גם עותרות לבג"ץ, וכן הלאה.

המאבק לאורך השנים היה על מעמד המקצוע, על הכשלים בייצוג מטעם ההסתדרות,

על [היעדר] האחריות של משרד החינוך והתייחסות לשכר, לתנאי ההעסקה, להכשרות ולמחלות המקצוע.

האם משהו השתנה במהלך השנים?

במהלך השנים הושוו תנאי העסקתן של סייעות משלבות ורפואיות ליתר הסייעות מבחינת חופשות ותנאי העסקה בכל חודשי השנה.

כמו כן, בוטלה כמעט באופן גורף ההעסקה העקיפה של סייעות והן נקלטו (ברובן) להעסקה ישירה דרך הרשות המקומית, בוטל נוהל "אמא מחליפה" שפגע אנושות בזכות השביתה של סייעות בעבר.

נפתח לא פעם, ההסכם הקיבוצי ושופרו תנאי השכר (במעט, אבל שופרו)

בעקבות מאבקים שלנו התחילו לשלם תוספת שכר על עבודה בקייטנות בחופשים ובחופש הגדול, תוקנו הוראות מיושנות שפגעו בזכויות של נשים להיעדר לצורך בדיקות בזמן הריון ועוד.

הישגים אלו הושגו לאחר השמעת קולן של סייעות מעל כל במה אפשרית והעלאת מצוקתן והצורך בשיפור מצבן על סדר היום הציבורי.

במסגרת זו אנו פעלנו, ועדיין פועלות, במסגרת התארגנות הסייעות הארצית,  מול משרד האוצר, מרכז השלטון המקומי הסתדרות המעו"ף, בתקשורת וכן מול הועדות בכנסת והכל כדי לקדם את השינוי המיוחל במקצוע הכה חשוב הזה על מנת לתגמל ולהכיר בנשים שעתיד ילדינו מונח בידן.

באיתך מעכי אנו פועלות בשלושה אפיקים – סיוע פרטני באמצעות הקו החם שלנו (טלפון 1700-505065), ליווי משפטי של מאבקים ציבוריים של קבוצות נשים, וקידום מדיניות.

דרך הקו החם אנחנו מקבלות פניות פרטניות של נשים שזכויותיהן בעבודה או בביטוח הלאומי נפגעו ומסייעות להן בחינם.

במקביל, הפניות מלמדות אותנו האם קיימת תופעה רחבה יותר שצריך לטפל בה, שחורגת מהתיק הפרטני שטיפלנו בו.

דרכי הפנייה לעמותה:

בפייסבוק – https://www.facebook.com/itachmaaki

במייל mail@itach.org.il

דרך הקו החם בטלפון 1700-505065.

השירות ניתן חינם בשפות עברית, ערבית ורוסית.

שיתוף כתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות אחרונות

הרשמה לניוזלטר שלנו

לקבלת המגזין החודשי של הסרגל ישירות למייל והצטרפות לעדכונים והטבות:

כתבות אחרונות
דילוג לתוכן