שו"ת לחודש כסלו | מיכל פקטור

שאלה: אני אמא למספר ילדים, הבן השני בן השש מאובחן על הרצף האוטיסטי.
אני כאובה מכך שבעקבות המלחמה, היעדר שגרה ולחץ הבן חזר לפספס ונהיה גם אלים יותר. הנסיגה מקשה עלי מאוד! אך מצד שני אני מרגישה לא בסדר ואפילו מתביישת בעצמי שבימים הקשים האלו בהם אנשים עוברים אירועים מזעזעים, אני מתוסכלת מהבן שלי, במקום להודות לה' שאנו חיים ובריאים ב"ה. מה את חושבת על זה? מה אני יכולה לעשות עם הילד?

תשובה:

הצטערתי מאד לשמוע על הקשיים וההתמודדויות שאת עוברת עם הבן המיוחד עקב המצב.

אני רוצה להרגיע אותך ולהזכיר שהמלחמה היא ענין זמני, ובע"ה עוד יחזרו ימים טובים יותר. אז תחזרי  לגמול אותו, כי עכשיו זה לא הזמן לעבוד שוב על הגמילה. רק כשהמצב יחזור לשגרה כדאי לטפל בזה, ואז יש סיכוי שהילד יחזור לעצמו ויישאר יבש כמו שהיה קודם.

האתגרים והקשיים זמניים

ראשית, חשוב להסתכל על אתגרים רבים בחיינו ולראות שהם זמניים. הידיעה שיש לעניין סוף – גם אם הוא לא ידוע, עוזר לעבור את האתגר.

המלחמה תסתיים בסופו של דבר ובע"ה נחזור לשגרה בריאה ושמחה.

צער של עם שלם לא מפחית את הצער האישי שלך

שנית, צער של אדם אחד או אפילו של עם שלם, לא מפחית את הצער והקושי האישי שלך. אם את מרגישה שעכשיו קשה לך – זה הכי לגיטימי שתרגישי כך.

את מתארת מצב אמתי של רגרסיה, ומעבר לכך, כולנו, גם המבוגרים, איננו במיטבנו מבחינה נפשית כך שלכולנו פחות כוחות נפש כדי להתמודד בצורה מיטבית עם כל מה שקורה בחיינו.

תני מקום לרגשות שלך

אני ממליצה לך להקשיב לקולות הפנימיים שלך. אם את מרגישה צער, כאב, תסכול או כל רגש אחר – תשהי שם ותני לרגש מקום. זה לגמרי לגיטימי לבכות, זה בסדר להרגיש חסר אונים גם אם זו לא טרגדיה. הצער והקושי על מצבך הוא אמתי ויש לתת לו את מקום.

רגש שמודחק לא נעלם אלא רק מושתק ובסופו של דבר יתפרץ.

דבר נוסף חשוב לקחת בחשבון – אין מקום להשוואה של כאב שלנו לכאב של מישהו אחר. לכל אדם בעולם המסע הפרטי שלו עם ההתמודדויות והניסיונות שניתנו רק לו ויחד עם אלו – גם הכוחות.

הליכה, תחביב או כל דבר שממלא אותך!

אני מזמינה אותך לחזק את עצמך ולחדש כוחות כדי להרגיש טוב יותר ומסוגלת יותר להתמודד עם המצב של הילד שלך.

צאי להליכה באוויר הצח, עשי עבורך משהו שאת אוהבת. קראי ספר טוב, צאי עם בעלך או עם חברה או כל דבר אחר שאחריו תרגישי מלאה יותר.

ציינת שאת מרגישה שבמקום להודות לה' על כך שכל המשפחה חיה ובריאה, את מוצאת את עצמך בצער על המצב של בנך בזמן של מלחמה קשה. חשוב להבין שזה לא סותר! את יכולה להודות להקב"ה על כל מה שיש לך וטוב לך, ויחד עם זאת לבקש ממנו שיעזור לבן שלך להתגבר ולעבור את התקופה בצורה טובה יותר, ושייתן לך את הכוחות להתמודד עם המצב.

המלצה: כתיבה יומית

יש כלי שאני ממליצה עליו מאד: כתיבה יומית.

הכתיבה משמשת ככלי מועיל ביותר לשחרור מחשבות ורגשות קשים.

קבעי לך זמן ביום בו את כותבת במחברת או אפילו על דפים פשוטים את כל מה שעולה לך לראש. כתבי בזרימה ללא מחשבה ושפכי את ליבך על הדף. מטרות הכתיבה היא שחרור ורגיעה וכן סידור המחשבות והרגשות. הקדישי לפחות 5 דקות לכתיבה במקום שקט. לאחר שסיימת לכתוב את יכולה לסגור את המחברת עד למחרת כשתפתחי שוב לכתוב, או לקרוע את הדפים ולהחביא אותם בפח… הכתיבה לא נועדה כדי שתקראי שוב, אלא כדי שתשפכי את הלב ותוך כדי כך יתבהרו לך המחשבות. בכתיבה ניתן גם לתת מקום לכתיבת הודיות להקב"ה על מה שכן קיים וטוב בחייך.

אני מאחלת לכל האימהות היקרות שנחזור לשגרה הברוכה שנזכה לחודש של אור, ניסים ובשורות טובות!