אחד האתגרים שעליהם מדברים בהקשר של אוטיזם הוא של מה שנקרא "תפקודים ניהוליים".
תפקודים ניהוליים הם חלק מהתהליך שמאפשר לכל אדם להבין שהוא צריך לבצע פעולה, לתכנן אותה ואז לבצע.
קשיים בתחום הזה משותפים גם לאנשים עם הפרעות קשב וריכוז וגם לאוטיסטים.
קשה לקלוט שיש פעולה שצריך לבצע אותה
לפעמים קשה להבין שפעולה כלשהי בכלל דרושה. רואים את זה אצל אנשים שיש להם הרבה אי סדר בבית.
יש הרבה אנשים שיש להם למשל שולחן עבודה מלא בדברים, אפילו ערימות של דברים.
אלו יכולים להיות מסמכים, משחק של הילד, עטים, ספר, עלון שהשאירו בכניסה לבית או כל דבר אחר שלא שייך.
הרבה פעמים אנשים יחיו במצב הזה שנים, כי הם לא קולטים שיש שם פעולה שצריך לבצע, שהיא לסדר הכל.
אבל זה לא כל כך פשוט.
הפרדת מטלה אחת למטלות שונות
לאדם עם קשיים בתפקודים ניהוליים קשה לפרק מטלה למשימות ולמיין חפצים. הערימה נתפסת כחפץ אחד גדול מדי לפינוי, שמפריע בחלל -במקום אוסף פריטים.
אדם ללא קשיים בתחום יגיד "את הניירות לשים בצד הזה, העטים לערימה נפרדת, צעצועי הילד לחדר שלו וכל דבר למקום שלו..".
אבל אצל מישהו שכן מתמודד עם זה, לפעמים אין את היכולת הזאת להבדיל בין כל הדברים האלו ולקבל החלטות.
זה נראה כמו ענן גדול ומאיים, ולא כמו שולחן מלא בדברים שצריך לשים במקום.
מן הסתם זה לא אומר שמי שיש לו שולחן מבולגן הוא אוטיסט, אבל אפשר להבין שיש שם קושי מסוים.
זו תופעה שיש אצל הרבה אוכלוסיות שונות, כולל אוטיסטים, אבל אצל אוטיסטים היא מאפיין מרכזי.
השולחן שנתתי הוא רק דוגמה, אבל זו דוגמה מאוד מוחשית להרבה אוטיסטים שמנהלים משק בית או שיש להם שולחן בחדר.
כך נראה חדר העבודה שלי
במקרה שלי, יש לי חדר עבודה, והוא אף פעם לא מסודר.
זה שילוב של רהיטים שלא מתאימים בדיוק למה שאני צריך , או צרכים שמשתנים לפי הפרויקט שעליו אני עובד באותו רגע, אבל קשיים בתפקודים הניהוליים הם גם חלק גדול מהעניין.
אינספור פעמים ביקשתי מאשתי שתשב לידי, בלי לעשות שום דבר, בזמן שאני מסדר.
אני ארים משהו מהשולחן והיא פשוט תגיד לי לאן זה הולך.
"זה הולך לזבל", "זה הולך לקלסר של החשבונות", "זה הולך לנזקקים" וכו'.
זה כל מה שאני צריך שהיא תגיד לי, כי באותו רגע אני מסתכל לתוך חלל לא ברור ולא מצליח לראות שום דבר או להפריד בין חפצים בראש שלי.
תרים את זה, תעיף את זה!
באופן מוזר, קרה לי שאני גם מקדיש מהזמן שלי לעזור לשכנים לבצע את אותן פעולות.
יש לי שכן שאוגר חפצים מהזבל.
אקווריום ריק, משחק ילדים שבור, מאוורר שנקרע לו הכבל, וכו'.
לא משנה מה זה, הוא רואה בזה פוטנציאל ובאותו רגע הוא בטוח שהוא יכול למצוא את הזמן כדי לתקן, לשקם ולהשתמש באותו חפץ, אז כל הבית והמחסן שלו מלאים עד אפס מקום.
מדי פעם אשתו מתעצבנת ודורשת ממנו להעיף חלק מהדברים, ואז קורה לו מה שקורה לי, שהוא לא מצליח לעשות שום דבר כי הוא פשוט לא רואה את החפצים, או לא מסוגל לקבל החלטה לגביהם.
ואז אני נכנס.
אני מזיז דברים מהספה עד שיש לי מספיק מקום לשבת, ואז אני אומר לו "תרים את זה. אתה הולך להשתמש בזה? אם לא, תעיף".
לפעמים הוא מתווכח, ואני מחזיר אותו למציאות. "זה שבור. אתה לא הולך להשתמש בזה, ואם אתה צריך אחד חדש, זה עולה עשרה שקלים. זרוק את זה".
לפעמים זה בדיוק מה שצריך, מישהו שיש לו ראיה קצת אחרת ולא מעורב רגשית בעניין, ואז אפשר קצת להסתכל מבחוץ ולעזור.
במשפחה שלי לא מבינים את זה.
כשאני אומר שאני צריך עזרה לארגן את החדר או לשבת ולעשות משהו ספציפי כמו לשלוח איגרות שנה טובה לכל הלקוחות שעבדו איתי השנה, אני מתכוון לזה.
אני לא סתם רוצה שמישהו יהיה לידי בשביל הכיף. אני צריך הכוונה מדויקת כי אין לי באותו רגע את היכולת לקבל החלטות או לראות את כל התמונה, ואז אני עלול לבזבז הרבה שעות על דבר שולי שלאף אחד לא אכפת ממנו, ולפספס את המטרה האמתית.
נכון, היום לא נתתי מידע מקיף על מה כלול בפונקציות ניהוליות, אבל כן נתתי הצצה לתוך מה קורה לאדם שמתקשה בתחום.
הרגשה של טיפס וחסר אונים
זה יכול להשפיע על ארגון בבוקר, צחצוח שיניים, ניהול הבית, בישול, ואפילו לימודים.
קרה לכם שאתם מחפשים את המפתחות של הבית במשך שעה ואין לכם מושג איפה הם, אבל הם היו מול העיניים שלכם כל הזמן?
ככה זה מרגיש.
זו הרגשה של חוסר אונים, וגם של להרגיש קצת טיפש.
"איך אני לא מסוגל לעשות משהו שכולם עושים בצורה טבעית?"
אז כשהילד שלכם, בן\בת הזוג, השכן או כל אדם אחר מתקשה בזה, נסו להראות חמלה ולהבין שיש אנשים שיש להם קשיים בלתי נראים, ורוב הסיכויים שהם מתאמצים מאוד לתפקד.
לא צריך לשפוט אותם על הקשיים, אלא אולי לשאול איך אפשר לעזור, בצורה שהם צריכים, ולא בצורה שאנחנו חושבים שנכון להם לקבל עזרה.
