הורות

השבוע חווינו כולנו כעם אך גם כמשפחה פרטית שבוע מהקשים שאי פעם ידענו. כאימהות נדרשנו לעשות את הכמעט בלתי אפשרי – להתמודד עם הכאב והפחד

בטיול האחרון שעשינו לפארק הירדן, גיליתי בתוכי משהו עוצמתי ומיוחד. שמו: "שחרור". שחרור יכול להיות כל מיני דברים. שחרור נפשי, שחרור בטבע, שחרור מפחדים, שחרור

בבית שלי חיים "לפחות" שני אוטיסטים, כל אחד עם הצרכים שלו. הבן שלי ואני. שאר בני הבית לא מאובחנים אבל לוקחים בחשבון שישנה סבירות גבוהה

את האבחון של הבן שלי קיבלנו כשהוא היה בן ארבע וחצי שנים.   ישבנו שם אצל הפסיכולוגית, אשתי ואני. שנינו בוכים. לא מאשמה, מכעס או

האבחנה ברורה: הילד על הרצף. כמה שחשדנו, הרגשנו, וחששנו. כעת, כשיש חותמת זה הלם מחודש. המחשבות מתרוצצות ומתחרות אחת בשנייה: 'מה עשיתי לא נכון שקיבלתי