החודש הקרב הוא חודש של הכנה גדולה לימים גדולים; ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמחת תורה. בכל בית יש המון הכנות שמחות, התכוננות רגשית, רוחנית
מאז ומעולם ידענו ששמחה זה שלימות. כך מובא במפרשים שונים כהגדרה של שמחה. שלימות היא לא הדבר הכי מצוי בעולם שלנו. לא בעולמות רגילים של
בחודשים האחרונים כתבתי בהרחבה בנושא ה"אהבה העצמית" – הדאגה וההשקעה שלי בעצמי כדרך חיים במיוחד באימהות המיוחדות. הפעם אתייחס לנושא ההשקעה בזוגיות כהורים לילד המיוחד.
בבית שלי חיים "לפחות" שני אוטיסטים, כל אחד עם הצרכים שלו. הבן שלי ואני. שאר בני הבית לא מאובחנים אבל לוקחים בחשבון שישנה סבירות גבוהה
האבחנה ברורה: הילד על הרצף. כמה שחשדנו, הרגשנו, וחששנו. כעת, כשיש חותמת זה הלם מחודש. המחשבות מתרוצצות ומתחרות אחת בשנייה: 'מה עשיתי לא נכון שקיבלתי
לקבלת המגזין החודשי של הסרגל ישירות למייל והצטרפות לעדכונים והטבות:
